ללוות ילדים והורים בשנים שבהן הכול נבנה
ארבע עשרה שנה בחדר הטיפולים, ומחצית מהעבודה שלי היום מחוץ לו — בסדנאות, מול הורים וצוותי חינוך.
תחילת הדרך
מחלקת ילדים, בית החולים דנה־דואק
שבע שנים
המכון להתפתחות הילד, מכבי תל אביב
מ־2019
קליניקה עצמאית, נווה צדק
בשנים האלה ראיתי הרבה מאוד ילדים, ועוד יותר הורים.
ההבדל הגדול ביותר לא נעשה בחדר הטיפולים אלא בבית, בין הטיפולים.
לכן חצי מהעבודה שלי היום היא סדנאות: לתת להורים ולגננות את מה שלוקח לנו שנים ללמוד, בשפה פשוטה ובלי להפחיד.
לפני שאני מבקשת מילד להתאמץ, אני מסתכלת על מה שמסביבו: גובה הכיסא, כמות הרעש, סדר היום, מה מונח על השולחן ומה לא. שינוי אחד בסביבה חוסך לא פעם חודשים של תרגול — וזו הסיבה שהחלק הראשון של כל טיפול אצלי מדבר על הבית, לא על הילד.
העבודה נראית כמו משחק כי היא באמת משחק. אני לא מחלקת דפי תרגול; אני בונה סיבה לרצות — מסלול שכדאי לעבור בו, מגדל שכדאי לבנות, סוד שכדאי לפתוח. התפקיד שלי הוא ליצור את הרצון, ומשם הגוף כבר עושה את שלו.
ילד שמתנגש בקירות, נמנע ממגע או לא מפסיק לזוז מבקש משהו מהמערכת החושית שלו. אינטגרציה חושית נותנת לי שפה מדויקת לתאר את הבקשה הזאת, ודרך לענות עליה בכלים שיש לכם ממילא בבית — ולא במכשירים.
את התעודות עצמן אפשר לראות בקליניקה — הן תלויות על הקיר ליד הכניסה.
הגעתי עם רשימה של חרדות מקבוצת הווטסאפ ויצאתי עם שמיכה על הרצפה. טל לא נתנה לי תרגילים, היא נתנה לי להפסיק לפחד. זו הייתה ההשקעה הכי טובה שעשיתי בשנה הראשונה.
באנו בגלל הכתב. יצאנו עם הבנה שהבעיה בכלל הייתה בישיבה ובעייפות, ועם תוכנית של חמש דקות ביום שרוני מסכים לעשות. תוך חודשיים המורה שאלה מה עשינו.
הדבר הכי משמעותי שגל אמרה לי היה להפסיק להעיר על הכתב. פשוט להפסיק. המתח בבית ירד בשבוע, ורק אז התחילה השיפור האמיתי. מקצועית וישרה עד הסוף.
זו בדיוק השאלה שכדאי לשאול אותי. בשיחת ייעוץ להורים נשב יחד על מה שמטריד אתכם, ונחליט בסופה מה הצעד הנכון — גם אם הצעד הזה הוא לא לעשות כלום כרגע.
שיחה של 45 דקות · בקליניקה או בזום · בלי התחייבות להמשך
סגור עכשיונפתח ביום ראשון ב־08:30
שיחת ייעוץ